תנגודת לאינסולין היא מצב בו תאי הגוף, בעיקר בשרירים, בכבד וברקמת השומן, מגיבים פחות לאינסולין, ההורמון שאחראי על הכנסת סוכר מהדם לתאים. כתוצאה מכך, הלבלב מייצר יותר אינסולין כדי לפצות, מה שעלול להוביל לעומס יתר ולפגיעה ברגישות התאים לאינסולין. תנגודת לאינסולין היא גורם סיכון למחלות רבות, ביניהן סוכרת מסוג 2, מחלות לב וכלי דם, ושבץ מוחי.
תנגודת לאינסולין מוגדרת
כחוסר תגובה תקינה של תאי הגוף להורמון האינסולין.
האינסולין
הוא הורמון המיוצר בלבלב, ותפקידו להעביר סוכר (גלוקוז) מהדם לתאים כדי שישמשו כמקור אנרגיה.
כאשר מתפתחת תנגודת לאינסולין, התאים הופכים פחות רגישים לאינסולין, כלומר, נדרשת כמות גדולה יותר של אינסולין כדי להכניס את אותה כמות סוכר לתאים.
הלבלב מנסה לפצות על כך על ידי ייצור מוגבר של אינסולין, מה שעלול לגרום לעודף אינסולין בדם.
השפעות תנגודת לאינסולין:
סוכרת מסוג 2:
תנגודת לאינסולין היא גורם סיכון מרכזי להתפתחות סוכרת מסוג 2, שבה הגוף אינו מייצר מספיק אינסולין או אינו מגיב אליו כראוי, מה שמוביל לעלייה ברמת הסוכר בדם.
מחלות לב וכלי דם: תנגודת לאינסולין מעלה את הסיכון למחלות לב וכלי דם, כמו טרשת עורקים, עקב שיבוש חילוף החומרים של שומנים.
השמנת יתר: תנגודת לאינסולין עלולה להוביל לעלייה במשקל ולהשמנת יתר, מכיוון שהיא משפיעה על יכולת הגוף להשתמש בשומן כמקור אנרגיה.
תסמונת מטבולית: תנגודת לאינסולין היא מרכיב מרכזי בתסמונת המטבולית, הכוללת שילוב של גורמי סיכון למחלות לב וכלי דם, סוכרת מסוג 2, וסרטן.
טיפול בתנגודת לאינסולין:
טיפול בתנגודת לאינסולין כולל לרוב שילוב של שינויים באורח החיים, כמו תזונה בריאה, פעילות גופנית סדירה, וירידה במשקל, ולעיתים גם טיפול תרופתי.
אבחון תנגודת לאינסולין:
ניתן לאבחן תנגודת לאינסולין באמצעות בדיקות דם, כמו בדיקת סבילות לגלוקוז .