היהמוגלובין – Hemoglobin – A1C

המוגלובין מסוכרר להלן ( A1C), היא צורת המוגלובין הנמדדת בנסיוב בעיקר לזהות את רמת הסוכר גלוקוזה בפלזמה לאורך תקופת זמן ממושכת של כ-2-3 חודשים.
A1C נוצר על ידי גליקציה לא-אנזימאטית של המוגלובין הנחשף לגלוקוזה. ריכוזים תקינים של סוכר זה בדם, מייצרים כמות תקינה של A1C אך כאשר ריכוזי גלקוזה בפלזמה עולים, כן גם אחוז ההמוגלובין המסוכרר ביחס לסך ההמוגלובין. מדידת אחוז זה של A1C משמשת מדד לרמת גלוקוזה ממוצעת בדם בתקופה של כשלושה חודשים טרם ביצוע הבדיקה.

בחולי סוכרת עם הקפדה לקויה על רמות הסוכר, רמת A1C יכולה להגיע לרמה שמעל 8.0%, כאשר בחולי סוכרת עם הקפדה טובה על רמת הסוכר, ניתן לשמור את A1C מתחת ל-7%. ה-ADA ממליץ כעת לחולי סוכרת על שמירת A1C מתחת ל-7.0% (או 53 מילימול/מול), בה בשעה שאיגודים רפואיים אחרים כמו ה- American Association of Clinical Endocrinologists וה-International Diabetes Federation ממליצים על יעד שמתחת ל-6.5% (או 48 מילימול/מול). מחקרים מראים שירידה של 1% ברמת A1C, מפחיתה ב-10% את הסיכון לסיבוכים מיקרו-וסקולאריים.

השפעה פעילות גופנית מאומצת על תוצאות בדיקת A1C
מטה-אנליזה של מחקרים לזיהוי ההשפעה של סוגים שונים של פעילויות יזומות של פעילות גופנית סדירה, על רמות המוגלובין מסוכרר במטופלים עם סוכרת type 2, הגיעה למסקנה הבאה: אלה ששילבו פעילות גופנית אירובית עם פעילות יוצאת-דופן של תרגילי תנגודת resistance excercise) הביאו לירידה ניכרת יותר ברמת הסוכר בדם, וממילא לאחוז נמוך יותר של A1C, זאת בהשוואה לאלה שהתמסרו לפעילות אירובית בלבד. פעילות גופנית משולבת זו, הביאה להפחתה ממוצעת ברמת A1C של 0.8% או של 9.0 מילימול/מול', הפחתה דומה למה שמתקבל בהקפדה ארוכת-טווח על דיאטה מתאימה או על ידי טיפול באינסוליןהמ פחית 0.6-0.8% או 6.5-9.0 מילימול'/מול' של A1C.